ברוכים הבאים לעף על המדף, המדור שזולל עבורכם את כל מה שחדש בסופר.
והפעם: פררו עושה היסטוריה עם גרסה טבעונית לממרח האייקוני, אחוה יוצאת למלחמה חזיתית (ומשפטית) בעוגיות המזרחיות, טבעול מנסים לשכנע אותנו שדג יכול להגיע עם שורשים, הפיתות של אנג'ל מפציצות בחלבון וחטיף אחד עושה קאמבק לחורף.
המהפכה הירוקה: נוטלה Plant-Based
הוייב:
הדבר האמיתי, רק בלי הפרה. ישראל נבחרה להיות המדינה הראשונה מחוץ לאירופה שבה מושקת הגרסה הזו, וזה ביג דיל.
אז מה הסיפור?
פררו, ענקית המזון האיטלקית שמציינת 61 שנים למותג האייקוני, החליטה ליישר קו עם המגמה העולמית של הפחתת צריכת מוצרים מן החי.
אחרי עשרות שנים של שליטה בקטגוריה החלבית, הם משיקים את ה-Nutella Plant-Based. הרעיון היה ליצור מוצר שיעניק את אותה חוויה מוכרת, ללא פשרות.
איך הם עשו את זה? במקום רכיבי החלב, הכניסו פנימה רכיבים מבוססי צמחים כמו חומוס וסירופ אורז. כן, קראתם נכון, חומוס בנוטלה.
המטרה היא לשמור על המרקם הקרמי ועל הטעם של אגוזי הלוז הקלויים והקקאו, אבל לאפשר גם לטבעונים, לרגישים ללקטוז ולשומרי כשרות (פרווה) ליהנות מהצנצנת המוכרת.
הנוטלה החדשה מגיעה בצנצנת במשקל 350 גרם וניתנת למחזור. המוצר אפילו קיבל את אישור ה-Vegetarian Society האירופית.
מה חשבנו?
האמת? הגענו סקפטיים. חומוס בנוטלה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל הופתענו בענק. במבחן טעימה עיוור לא היינו מנחשים בחיים שזה ללא חלב. זה בול אותו טעם נוסטלגי וממכר שגדלנו עליו.
המרקם חלק וקרמי בדיוק כמו המקור, ואין שום זכר לטעמי לוואי מוזרים. זה אשכרה תחליף ראוי (ואפילו זהה) למקור לכל מי שנמנע מחלב, וגם למי שלא.
שיחקו אותה.
מלחמת העוגיות: עוגיות מזרחיות של "אחוה"
הוייב:
דוד מול גולית. "אחוה" קוראת תיגר על המונופול של עבאדי עם נשק יום הדין: המחיר.
אז מה הסיפור?
חברת "אחוה", המוכרת בעיקר מהטחינה והחלוה, נכנסת לראשונה לזירת העוגיות המלוחות עם סדרה חדשה של עוגיות מזרחיות בשלושה טעמים: קלאסי, שום-בצל, וזעתר.
העוגיות אפויות בתנור (ללא טיגון) וללא חומרים משמרים, אבל הסיפור האמיתי הוא הדרמה המשפטית והכלכלית שמאחוריהן.
בטרם ההשקה, חברת עבאדי (השולטת ב-85% מהשוק) תבעה את אחוה בטענה להעתקה, תביעה שנדחתה בינתיים ואפשרה את שיווק המוצרים.
אחוה נכנסת לשוק באגרסיביות עם מחיר של כ-10-13 שקלים לאריזת 400 גרם, לעומת 18-21 שקלים אצל המתחרה – פער של עשרות אחוזים.
מה חשבנו?
בואו נודה על האמת, הז'אנר של עוגיות מזרחיות ידוע לרוב כ"עוגיות חנק" שדורשות כוס תה צמודה. הגרסה של אחוה מצליחה לעדן את זה.
המרקם אכן פריך וקריספי כמו שהבטיחו ובו זמנית מרגיש קצת יותר אוורירי ולא הופך ליציקת בטון בבטן.
מבחינת הטעם, התיבול נחמד וביתי, אבל בגרסת הזעתר קיווינו לבוסט רציני יותר של טעם, והוא הרגיש עדין מדי.
בשורה התחתונה: מי שאוהב את הז'אנר ימצא כאן תחליף ראוי בהחלט למלך הקטגוריה, ובמחיר הרבה יותר שפוי.
הים שלא היה: נתחי דג טבעוני של טבעול
הוייב:
נראה כמו דג, מריח כמו דג, מכיל חלבון כמו דג, אבל צמח בשדה.
אז מה הסיפור?
טבעול, החלוצה העולמית בתחום השניצלים מהצומח (עוד מ-1985), משיקה לראשונה סדרת נתחי דגים טבעוניים.
אחרי מחקר ופיתוח ארוכים, הם מציגים שני מוצרים: נתח בסגנון סלמון ונתח בסגנון דג פיקנטי (מרוקאי). המטרה הייתה לפצח את חווית האכילה של פילה דג אמיתי – במראה, בריח, בטעם ובמרקם.
בחברה מתגאים בכך שקבוצות מיקוד נתנו למוצרים ציונים גבוהים במיוחד (כמעט 93% אהבו), ושהמוצרים מכילים כ-18 גרם חלבון למנה, בדומה לדג אמיתי.
המוצרים מגיעים קפואים ונועדו להיות פתרון מהיר לארוחה עיקרית לטבעונים ולמפחיתי בשר.
מה חשבנו?
ויזואלית, זה לא בדיוק שם. אין כאן את הפיתוי של נתח סלמון עסיסי, והמרקם מזכיר יותר קציצה רכה או קבב מאשר דג שמתפרק לגלדים. אבל – וזה אבל משמעותי – בטעם הופתענו לטובה.
חששנו מעוד תחליף גנרי, אבל הטעמים היו טובים, הזכירו מאוד את הטעם המקורי של דג ואפילו הריח היה בהתאם (בקטע טוב).
התיבול היה מדויק ולא אגרסיבי מדי כדי להסתיר פגמים. למי שהפסיק לאכול דגים ומתגעגע לטעם הספציפי הזה, זו חוויה כיפית ושווה ניסיון.
החלבון נכנס לכיס: פיתה PRO של אנג'ל
הוייב:
פיתה למי שסופר מאקרואים וחי בחדר כושר, אבל חייב את הניגוב שלו.
אז מה הסיפור?
אחרי ההצלחה של הלחם בסדרה, מאפיית אנג'ל מרחיבה את סדרת ה-PRO ומשיקה את ה-"פיתה PRO".
הרעיון הוא לתת מענה לספורטאים ולשוחרי בריאות שמתקשים להגיע לצריכת החלבון היומית שלהם.
הפיתה עשויה משילוב של דגן מלא ותערובת קטניות, ומציעה 20 גרם חלבון ל-100 גרם מוצר (שזה המון לפיתה) וכ-40% פחות פחמימות מפיתה רגילה מקמח מלא.
היא נושאת את תו ה-Vegan Friendly וכמובן כשרה פרווה.
מה חשבנו?
בדרך כלל, המילים "פיתה בריאה" או "פיתה חלבון" הן שם נרדף לדיקט יבש ומתפורר. כאן הופתענו. הפיתות אמנם קטנות (בגודל כיס), אבל הן שומרות על רכות ואווריריות מרשימה.
הן לא מתפרקות כשפותחים אותן, מחזיקות יפה את המילוי, ואין להן שום טעם לוואי מוזר. זה עובר לגמרי כפיתה רגילה לכל דבר, רק עם ערכים תזונתיים שגורמים לכם להרגיש הרבה יותר טוב עם השווארמה (או הטופו) שלכם.
הקאמבק: בייגלה שטוחים חמוץ-חריף
הוייב:
בייגלה שמנסה להיות חטיף מסיבות פרוע וחוזר למדפים אחרי הפסקה.
אז מה הסיפור?
אסם, שהמציאה מחדש את הקטגוריה ב-2011 עם השטוחים, מחזירה לקראת החורף את אחת המהדורות המדוברות שלה: שטוחים בתיבול חמוץ-חריף במהדורה מוגבלת.
המהלך הזה מצטרף לטעמים קודמים כמו ביסלי גריל ובצל, ולציפויים המתוקים של שוקולד וקרמל. הפעם, הכוונה היא לפנות לקהל צעיר יותר שמחפש "פיצוץ של טעמים".
מה חשבנו?
זה חביב, אבל לא בדיוק הבעיטה לפנים שהבטיחו לנו. זה לא "חריף אש" אלא יותר פיקנטיות עדינה. מי שאוהב את הז'אנר של חמוץ-חריף מחטיפים אחרים ימצא כאן גרסה מתונה יותר.
הבעיה העיקרית היא שבייגלה הוא חטיף יבש מטבעו, וכשמוסיפים לו תיבול יבש, קשה לחסל שקית שלמה בלי לשתות ליטר מים ליד.
זה גיוון נחמד ומרענן בז'אנר השטוחים, אבל את הטעם הספציפי הזה אנחנו כנראה נעדיף על פלטפורמות אחרות.
