יש רגע קטן של אמת, רגע לפני ארוחת צהריים, שבו כל ישראלי הופך לפילוסוף. הוא עומד מול שני גלגלי בשר מסתובבים, אחד עגל ואחד פרגית, ומבין שעל ההחלטה הזאת יקום וייפול היום שלו.
לתוך הדילמה הזאת נכנס עכשיו אסף גרניט. קבוצת מחניודה, שלו ושל אורי נבון, פותחת שווארמייה משלה – "דה פיתה" – ברחוב הדקל 3 בירושלים, ממש בסמוך ל"סטקייה" שגם היא שלהם. ההרצה נפתחת ביום חמישי. את "הגילוח הראשון", כפי שהקבוצה קוראת לו, קבעו ליום ראשון ה-9 באוגוסט.
קבוצה שמדברת עם LVMH פותחת דוכן שווארמה
הצעד מגיע בתקופה חריגה עבור הקבוצה הירושלמית. לפי דיווחים, מחניודה מנהלת מגעים מתקדמים עם LVMH – תאגיד היוקרה הגדול בעולם, זה שמחזיק את לואי ויטון ואת דיור. ובמקביל נפתחה בפריז גלידרייה חדשה של הקבוצה בשם Licouk.
כלומר, בזמן שבחדרי ישיבות באירופה מדברים על הקבוצה במונחים של מותג-על, ההשקה הבאה שלה בבית היא המאכל הכי דמוקרטי שיש. אפשר לקרוא לזה סתירה. אפשר גם לקרוא לזה בדיוק מה שקבוצה שרוצה להיראות גדולה עושה – קונה נוכחות ברחוב לפני שהיא נמכרת למי שקונה מותגים.
זו גם לא הקפיצה הבינלאומית הראשונה שלהם. גרניט כבר פתח את "ברטה" בברלין, והקבוצה חתומה על שיתופי פעולה עם מסעדות אחרות בארץ. הפעם הכיוון הפוך: לא לייצא את המטבח הירושלמי החוצה, אלא לחזור אליו.
"דה פיתה", השווארמייה החדשה של קבוצת מחניודה, נפתחת ב-9 באוגוסט 2026 ברחוב הדקל 3 בירושלים, ותצלה שווארמת עגל ופרגית על עמוד סיח מסורתי מוקף גחלים – במקום על מתקן הגז המקובל בענף.
הגחלים הן כל ההבטחה
בתפריט יעמדו שני גלגלים: עגל ופרגית. אבל ההבדל היחיד שהקבוצה כבר מוכנה להתחייב אליו הוא לא הבשר – הוא האש. רוב הענף עובד היום על גז. כאן בחרו בעמוד סיח מסורתי, מוקף גחלים לוחשות.
ההבדל הזה אמיתי ולא סמנטי. גז נותן חום יציב, נקי וקל לשליטה – ולכן כמעט כל הענף עבר אליו. גחלים נותנות משהו שגז לא יודע לייצר: עשן שנספג בשומן, וקצוות חרוכים שמגיעים מקרינה ישירה ולא מלהבה. זה גם תובעני יותר – מישהו צריך לתחזק את הגחלים לאורך כל היום.
מלבד הגלגלים יעמדו על הדלפק גם שיפודי קבב, מגולגלים ביד. והמעטפת היא בדיוק מה שמצפים לו: פיתה רכה, טחינה, עמבה, ירוקים וסלטים. על הנייר, רשימת מכולת. במציאות, זה המקום שבו אימפריות קמות ונופלות – בדרך כלל על החולצה שלכם.
מה שלא נמסר
בקבוצה שומרים בינתיים על המחירים ועל הרכב המנות המלא. וזה, למען האמת, הפרט המעניין ביותר שיש כרגע. שווארמה היא מנה שכולם יודעים כמה היא אמורה לעלות, ואין בה מקום להתחבא מאחורי תפריט טעימות.
קבוצה שרגילה לתמחר מנות שף נכנסת עכשיו לקטגוריה שבה כמה שקלים מעלה או מטה קובעים אם חוזרים. שווארמה פרימיום היא לא רעיון חדש – "אביהו" ברחובות עשתה את זה עם דונר – אבל השאלה תמיד נשארת אותה שאלה. בפיתה יש מבחן אחד: זה טעים מספיק בשביל המחיר, או שלא.
למה דווקא הדקל 3
המיקום לא מקרי. הדקל היא אחת הסמטאות העמוסות של שוק מחנה יהודה, והפתיחה משתלבת במגמה שנמשכת שם כבר שנים: מסעדות, ברים וקונספטים חדשים שנכנסים לצד העסקים הוותיקים, מתחמי אוכל חדשים בשוק ועד בתי אוכל קטנים.
ולמחניודה יש שם יתרון שאין לאף מתחרה: "הסטקייה" שלהם נמצאת ממש מעבר לפינה. אותם ספקים, אותו צוות, אותו מטבח שכבר יודע לעבוד עם בשר ואש בשוק הזה.
אז ביום ראשון ייפול הגילוח הראשון, והשאלה תחזור למקום היחיד שבו היא נבחנת. לא בחדר ישיבות בפריז, לא בהודעה לעיתונות. בפיתה.
תגובות
עוד אין תגובות. יש לכם מה להוסיף? אנחנו קוראים הכל.