יש רגע קבוע באוגוסט, בערך בשמונה וחצי בערב, שבו אתם פותחים את גוגל מפות ומקלידים "מסעדות פתוחות עכשיו". התוצאה תמיד זהה: אותן שמונה מסעדות שאתם מכירים בעל פה, כולל התפריט, כולל איפה יושב המזגן. אתם סוגרים את האפליקציה ומזמינים משלוח מאותו מקום מלפני שבוע.
החודש הזה, במקרה, יש סיבה לא לעשות את זה. אירועי האוכל של אוגוסט 2026 מתרחשים בדיוק באותן מסעדות שאתם מכירים בעל פה, רק שרובן לא מגישות החודש את מה שאתם זוכרים. ואחת מהן אפילו לא תשאיר לכם כיסא לשבת עליו.
כדי לחסוך לכם את הגלילה, הנה שישה אירועים: מסיבת מנומרים בלה טיגרה פלורנטין (6.8, 120 ש"ח), חילופי מטבחים עם "פלפלת" בג'סיקה הבאר שבעית (4.8), רולטת שפים בבראסרי לונל (כל שלישי באוגוסט), מסעדת שף שקמה בתוך כרם במצפה רמון (כל חמישי באוגוסט, 700 ש"ח), נקניקיות שהיו פעם דג בשצ'ופק (עד 13.8, 125 ש"ח), וצפיפות אוכלוסין של טבחים במסעדת טרסה בחיפה (10 ו-11.8).
ויש חוט מקשר אחד שעובר בין כולם: אף אחד לא נשאר במקום שלו. שפים מפנים את העמדה ליוצרות תוכן, שרקוטייר שכל הקריירה שלו בשר מתחיל להכניס לוקוס לתוך נקניקייה ובאחד המסעדה עצמה קמה, ארזה, ונסעה לשבת בין הגפנים. אוגוסט הוא כנראה החודש היחיד שבו הדבר הכי הגיוני שמסעדה יכולה לעשות הוא לתת למישהו אחר לעבוד. ואם אתם תוהים מאיפה זה הגיע, רפי כהן, ארז קומרובסקי וצחי בוקששתר עשו את אותו הדבר בדיוק לפני שבועיים.
תשננו מראש: הכל פה זמני. שניים מהאירועים הם ערב אחד בדיוק, אחד הוא שני ערבים בלבד. זו לא רשימה שאפשר לגזור ולשמור לסוכות. זה עכשיו, או שתאכלו חביתה בבית מול המזגן.
ואם הפספורט שלכם רגיל לעבור את גבולות גדרה חדרה רק בדרך לנתב"ג, תתכוננו: יש פה באר שבע, יש חיפה, יש צפון בן יהודה בתל אביב, ויש גם מצפה רמון. כן, מצפה רמון.
יומולדת בלי כיסאות
ריח של בצק שתפח מאתמול, באסים שעולים מהרצפה, ושכונה שלמה שבעשר בלילה מריחה כמו שמן זית חם.
לה טיגרה: חמש שנים, אפס שולחנות
יש פיצריות שמתייחסות לבצק כמו לדת, ולה טיגרה היא הדוגמה הישראלית הכי מובהקת: זו הפיצרייה היחידה בישראל שקיבלה הכרה וחברות באיגוד ה-APN, איגוד הפיצות הנפוליטני. יש שם איזה מוסד נוקשה באיטליה שבודק עם סטופר כמה זמן הבצק תפח ובאיזו טמפרטורה הוא נאפה, והוא נתן להם חותמת.
ואת החותמת הזאת הם חוגגים בכך שהם מקפלים את כל השולחנות והכיסאות, דוחפים אותם הצידה, ומכניסים דיג'יי. באיטליה היו מעלים אותם על המוקד. בפלורנטין קוראים לזה יום הולדת חמש, וזה קורה כל שנה מחדש.
הנוהל פשוט ומועד לפורענות גסטרונומית: משלמים 120 שקל, עונדים צמיד, ומשם פיצה נאפוליטנית חופשי כל הלילה, אפרול ראשון, צ'ייסרים וקינוחים. מה הגבול החוקי של "פיצה חופשי" לאדם אחד? זה כבר ביניכם לבין הקרדיולוג שלכם.
יש תנאי סף אחד, והוא מוחלט: הכניסה בלבוש מנומר בלבד. אל תנסו את טריק ה"אבל באתי עם חולצה בצבע בז' שרומזת לסוואנה". מנומר או הביתה. הכרטיסים נרכשים מראש, וזו לא כתובת להגיע אליה בספונטניות באחת עשרה בלילה כדי לבדוק אם נשאר משולש. שימו לב שהמסיבה קורית בסניף פלורנטין בלבד, גם אם הכרתם את המותג מסניף אחר. פלורנטין, אגב, לא נחה שם לרגע החודש.
בראסרי לונל: שלושה ערבים שלא יחזרו
לונל, הבראסרי שמתעקש, די בהצלחה, שצרפת, תימן וירושלים הן אותו אזור חיוג, חוגג שלוש. בכל יום שלישי באוגוסט מוסר השף ינון אל על את המפתחות לשף אחר. נמזג יין של יקב תבור, נבנה תפריט שחי רק לאותו ערב, וביום רביעי בבוקר כל זה נמחק כאילו לא קרה.
11 באוגוסט, השפית דנה לי ברמן. ערב שבו איטליה מתנגשת בתימן במהירות גבוהה: קנולי מלאווח, ומגירת טירמיסו עם קפה מתובל בחוויאג'. אחד מהשניים האלה הוא כנראה הברקת השנה, אנחנו פשוט עוד לא סגורים איזה.
18 באוגוסט, השף איתי קושמרו (AKA). אל על מארח אותו, והשניים בונים יחד תפריט תחת הכותרת "חומרי גלם נדירים". בפועל זה נשמע כאילו הם שדדו אקווריום יוקרתי במונקו: קוויאר שחור, לובסטרים, סרטנים כחולים, אויסטרים ודגים נאים, ולצידם בשר הולשטיין שהתעקש להיכנס לרשימה. מנת הדגל שתצא משם היא ברוסקטת ג'חנון עם קוויאר שחור מעליה, מנה שמעליבה במקביל גם את הצרפתים וגם את התימנים, וזה תמיד סימן שמשהו טעים הולך לקרות.
25 באוגוסט, רותם שר מחנות הדגים מליטה. מה יהיה בתפריט בערב הסיום? אף אחד לא יודע, וזו לא רשלנות בתכנון. הוא ייקבע לפי הדגים ופירות הים שיעלו מהים באותו בוקר, בהתאם לשלל היומי. אתם קונים כרטיס לארוחה שגם השף עוד לא ראה, וזה תרגיל מבריק באמון.
מסיבת חמש השנים של לה טיגרה בפלורנטין, ב-6 באוגוסט 2026, נמכרת ב-120 שקל לכניסה, ומחיר זה כולל פיצות נאפוליטניות ללא הגבלה לאורך כל הלילה, לצד קוד לבוש מנומר כתנאי סף.
מישהו אחר עומד על הפס
שתי שפות של תיבול שמתנגשות באותו סיר, רעש של מטבח שמארח, והמבט הזה של שף בית שרואה מישהו אחר מזיז לו את המחבתות.
ג'סיקה, באר שבע: "פלפלת" יורדת מהמסך
יש שלב בקריירה של יוצרת תוכן קולינרי שבו כבר לא מספיק לצלם אוכל מזווית טובה. צריך לבשל אותו, מול אנשים אמיתיים, בערב שאי אפשר לערוך בדיעבד. הגר גבאי, המוכרת כ"פלפלת", עושה בדיוק את זה בג'סיקה, ומביאה איתה כמאה אלף עוקבים רעבים.
המסעדה משיקה סדרת חוויות קולינריות שנשענת כולה על אנשי אוכל, יצרנים מקומיים ויקבים מהנגב, והערב הזה הוא רק יריית הפתיחה שלה. שימו לב לחלק האחרון, כי שם מסתתר השיחוק האמיתי: מסעדה בבאר שבע שמחליטה שהחומרים המעניינים נמצאים במרחק נסיעה ממנה, ולא אצל יבואן בתל אביב.
זה מתחיל בניגובים, וזה החלק שבו הצלחת מתמלאת לפני שהגיעה מנה אחת: מיני קובנה אישית לצד מאזטים של מסייר, טחינה עמבה, וקרם עגבניות שרופות עם סחוג ירוק. משם לסשימי דג ים עם ויניגרט עגבניות צלויות, ולצלעות תירס לבן מטוגנות עם עלי תבלין וקרם שושקה פיקנטי. באמצע נכנס פאף קינואה עם גרידת לימון ושמן זית, כדי לאפס לכם את החך.
העיקריות שתיים, ושתיהן יושבות חזק על קרם. האחת קבב מדג לבן על קרם חציל שרוף, עם סלסת עגבניות, יוגורט וסלט של שומר ושמיר. השנייה מסבחת שעועית לימה עם שקדי עגל צרובים, פיתה קרועה ושקדים מטוגנים, שנראית תמימה עד שמבינים כמה היא כבדה. לקינוח בסבוסת פיסטוק ותפוז עם גלידת מי ורדים. אם הגעתם עד לשם בלי לפתוח כפתור אחד, לא ניצלתם את הערב.
טרסה, חיפה: שף אורח, כינור ודי ג'יי באותו חדר
"שף מתארח" הוא קונספט שכל מסעדה שנייה מכריזה עליו, ורובן מתכוונות לערב אחד עם שתי מנות קצת שונות. טרסה, מסעדת השף הכשרה שבמלון בוטניקה, משיקה אותו עכשיו, ושני הערבים האלה הם הראשונים. הראשון לקבל מפתח הוא חביב משה (מריפוסה בקיסריה, מסה, על המים), שמצטרף לשני שפי הבית, זיכו חג'אב וחיים דיין. שלושה שפים דומיננטיים במטבח אחד זה מתכון לתאונה או לארוחה פנומנלית, ולרוב זה שניהם.
מה ייצא משם? התפריט משלב מנות מקוריות לצד מנות הדגל של המסעדה: סשימי טונה עם מנגו, יוגורט לימוני, צ'ילי ירוק וקינואה תפוחה, וסשימי אינטיאס ששוחה בגספצ'ו עגבניות ודובדבנים, לצד מנות נוספות שמבוססות על דגים טריים וחומרי גלם עונתיים.
ברקע ירוצו יינות של יקבי רמת הגולן בהכוונת סומלייה, עמדת די ג'יי של אנאבל, ונגינת כינור חיה. די ג'יי וכינור באותו חלל הם חתיכת קונטרסט, ואנחנו בעיקר סקרנים לראות מי מהם מגביר ווליום ראשון.
הפרטים הלוגיסטיים, ואלה שיקבעו אם תגיעו בכלל: שני ערבים בלבד, ובכל ערב שני סבבי ישיבה חותכים, בין 18:30 ל-20:30 ובין 21:00 ל-23:00. סך הכל ארבעה סבבים בעולם. להזמנת מקום 04-8473333, ואם לא תזמינו מראש סביר להניח שתישארו לעמוד בחוץ. המסעדה כשרה ופתוחה לקהל הרחב.
המסעדה שארזה ונסעה
חום שעולה מהאדמה הרבה אחרי השקיעה, ריח גחלים בשטח פתוח, ושולחן עץ מגולף שאף אחד לא לגמרי בטוח איך הגיע לשם.
BOTZ בכרם: מסעדת שף שקמה בין הגפנים
יש הבדל בין מסעדה שמוציאה שולחן אחד לרחוב לבין מסעדה שמפרקת את עצמה ומרכיבה את עצמה מחדש במקום אחר לגמרי. BOTZ ממצפה רמון עושה את השני. בסדרה חדשה בשם "BOTZ בכרם" המטבח יוצא מהמסעדה ומתמקם בשטח מדברי פתוח, ממש בין הגפנים, בארבעה ימי חמישי.
מה שקם שם הוא מאהל אירוח אינטימי עם שולחנות עץ טבעיים ומגולפים ומטבח פתוח עם אש גלויה, ובתוכו תפריט של 13 מנות שגובש בהשראת בציר אוגוסט. כל מנה מוגשת על אבן מדבר שנאספה במסעות במכתש רמון. כלומר מישהו שם נסע למכתש, בחר אבנים אחת-אחת, והביא אותן בחזרה כדי שיהיה על מה להגיש.
מהתפריט: נאן גחלים, ואיתו חמאת דואה, שמן זית וסחוג. פרח קישוא ממולא חומוס, מעליו קציפת טרטור ואבקת נענע. טרטר טלה שיושב על לדר ענבים, עם סלרי, חלמון ופרחי לבנדר. עוף צלוי שמגיע עם קייל, סלט ענבים, פקאן, זוטא לבנה, קומבוצ'ה וקטשופ ענבים. ולקינוח, מרנג באובב עם גלידת יוגורט גרניום וזביונה.
המחיר 700 שקל לסועד, והוא כולל טעימות יין וסיור בכרם. את המנות אוכלים בידיים חשופות או בכלי עץ שנוצרו במיוחד לסעודה הזאת. שבע מאות שקל לסועד, והסכו"ם, ברובו, זה אתם. ואם אתם מגיעים בשביל הכרם לא פחות מבשביל האוכל, שווה לדעת לאן עולם היין הישראלי הולך השנה.
והאחד שכבר רץ בלעדיכם
ריח של ים מטוגן, כרוב כבוש, וההבנה המאוחרת שהזמנתם יותר מדי סלטים.
שצ'ופק: השרקוטייר שעבר לצד השני
שרקוטרי היא האמנות של טיפול בבשר. זה כל התחום. אז אך טבעי ששצ'ופק, מסעדת הדגים הוותיקה מבן יהודה, תקרא לשרקוטייר אלן טלמור כדי לפתח יחד איתה שתי נקניקיות בלי גרם אחד של בשר. הראשונה בנויה מלוקוס, שרימפס ואריסה. השנייה מלוקוס, סלמון, מיסו, נורי וג'ינג'ר. הרעיון להכניס דגים לתוך נקניקייה הוא או הברקת השנה או סיבה טובה להזמין משטרה, ואנחנו נוטים להברקה.
הן לא מגיעות לבד. לצידן צ'יפס, ספייסי מיונז, חרדל וכרוב כבוש, וכל זה מלווה בסימן ההיכר של המקום: כעשרה סוגי סלטים טריים במילוי חופשי. טחינה, טאבולה, סלט חסה וסלט ירקות מצד אחד, סלק, חציל בעגבניות, סלסת עגבניות וחמוצים מהצד השני, ובאמצע איקרה, מטיאס כבוש ולחם הבית. הצירוף "מילוי חופשי" מצריך מכם להגיע רעבים, ורצוי במכנסיים עם גומי.
שימו לב לחלון ההזדמנויות: התפריט הזה רץ בימים שני עד חמישי בלבד, ומתאייד סופית ב-13 באוגוסט, בלי הארכות ובלי גרסה שנייה. אם בניתם על זה כדי לסגור את שישי בצהריים, תאלצו לחפש את הנקניקיות שלכם במקום אחר. אם אתם אוספים אירועי אוכל עם תאריך תפוגה, זה בדיוק אחד כזה.
💡 טיפ
שלושה מהאירועים כאן הם ערב אחד ותו לא, אחד דורש כרטיס שנרכש מראש, ואחד דורש שיחת טלפון. אף אחד מהם לא נבנה בשביל מי שמחליט בשבע בערב מה לעשות בשמונה. ואם אתם מתלבטים בין שניים, לכו על זה שנגמר קודם. השני אולי יחזור בשנה הבאה, ורוב הדברים ברשימה הזאת לא.
בפעם הבאה שתפתחו את גוגל מפות בשמונה וחצי בערב ותקבלו את אותן שמונה מסעדות, שווה לזכור שהחודש חלק מהן בכלל לא מגישות את מה שאתם מצפים לו. ואחת מהן, ביום חמישי בפלורנטין, גם לא תשאיר לכם על מה לשבת. ואם בכל זאת בא לכם משהו רגוע יותר, פסטיבלי הבירה והיין של הקיץ עדיין שם.
תגובות
עוד אין תגובות. יש לכם מה להוסיף? אנחנו קוראים הכל.